מתי החלטתי להיות דולה

סיפור הלידה של בתי הבכורה, רתם (בת 20 היום) נתן לי את הסיבה להיות היום דולה ולעסוק בהריון ולידה.

הסיפור מתחיל בהחלטה ללדת בלידה טבעית. באותה תקופה הייתי ראש מדור מחשוב בצבא קבע, ידעתי מעט מאד על חוויות לידה מעצימות, שמעתי מחברים שילדו כך והתחברתי. קורס ההכנה ללידה אליו הלכתי היה סטנדרטי ולא נתן כלים ללידה טבעית, הדבר היחידי שעשיתי נכון הוא להמשיך להשתתף בשיעורי יוגה, תחום שיש לי אתו חיבור של שנים. מכיוון שבכל זאת יש בי משהו אנטי-ממסדי החלטתי לנסוע לבית חולים "משגב-לדך" בירושלים, שהיה באותה תקופה מעוז הלידות טבעיות.

הלידה התחילה בלילה של התאריך המשוער, היו סימנים במהלך היום אך לא הבנתי אותם, הייתי בביקור במיון יולדות ועשו לי סטריפינג ללא ידיעתי ואפילו לא הסבירו שיתכן וזה יזרז כך שהצירים שהתחילו באותו לילה ממש הפתיעו אותי.
נסענו למשגב לדך (6 בבקר –אין פקקים), כל הדרך אני מזמזמת ומרפה ומוטי, בעלי, ממקומו הדואג, אומר לי – אל תרפי יותר מדי. הגענו בפתיחה של 4 , הג'קוזי תפוס, יש חדר קטן עם מיטה, מוניטור לסירוגין מקלחות לסירוגין, תנוחות, ישיבה על האסלה ומתקדמים ל 7 ס"מ.

אחרי כמה שעות מוטי נכנס בעליצות ומבשר: הג'קוזי פנוי, אני בתוך סוטול מטורף, שלב מעבר קלאסי (השלב שמקדים את הפתיחה המלאה)כבר מתחילה לפקפק אם רוצה בלידה טבעית… בנקודה הזו דולה בודאי היתה מסייעת לי. אחריו נכנסת המיילדת הראשית, בודקים ומגלים – וואו פתיחה מלאה! מי השפיר גועשים החוצה ואני מתחילה להרגיש לחץ.
המיילדת שלנו נכנסת ומנחה אותי ללחוץ, הלחיצות מאד ממושכות ומתישות אך אני מרגישה שיש לי צוות מאד תומך, אני נשענת על מוטי ולוחצת או לחילופין בעמידת שש, אך הצירים קצרים ולא אפקטיביים. המיילדת עוזבת ומשאירה אותי עם המתלמדת שלה, זה לא מרגיש נכון ונורא מתסכל ושוב היא חוזרת ומציעה עוד תנוחות , זה נראה ארוך ולא נגמר,אך אחרי 50 דקות מהפתיחה המלאה ורתם בחוץ.

אני על שש היא משחילה אותה אלי ומושיבה אותי, רתם בוכה בכי מתוק, היא גדולה כ"כ ויפה ואני כל כך מתרגשת.אח"כ אבא שלה מחזיק אותה והיא עושה עליו פיפי, הוא כ"כ מתרגש ולא מוריד את החולצה הזו שלושה ימים.

חשתי אושר גדול על כך שה צ ל ח ת י ללדת כמו שאני רוצה ואני יכולה. החוויה המעצימה הזו הולכת איתי עד היום ועדיין מהווה נדבך מאד משמעותי בחיי.

אחרי שעיכלתי את החוויה וזרמתי לתוך האמהות וההנקה חשבתי לעצמי, שלכל אחת מגיעה חוויה כזו: של שותפות , של עוצמה, של תמיכה, של דבר מדהים כל-כך שקורה בגוף שלך ואת מאפשרת לו לקרות. חשבתי לעצמי שאני רוצה להיות ברגע הזה בשביל כל אותן נשים שירצו כמוני – לחוות את הכוח שלהן בלי לתת לפחד להחליש אותן. לכן הפכתי להיות דולה.

להיות דולה בשבילי זה לדעת שסייעתי למשהי ללדת כמו שהיא רצתה וייחלה, להיות שם ברגעי הזמן שבהם מתרחש הנס … נס הבריאה.

עוצמת הלידה

סיפור הלידה מסתיים בלידה הרביעית שלי , לידת בית. בתמונה עם בתי הבכורה

 

מטופלים מספרים

אותי, לידה תמיד מפחידה. בלידה הראשונה הלכתי אל הלא נודע. בלידה השניה כבר ידעתי מה עומד מולי, ולכן אפילו עוד יותר חששתי. ממה חששתי בעצם? מההריון הקשה שעברתי (שמירה משבוע 27), מהפחד שלא לעש… המשך קריאה ←
לידה שניה עם דולהעדי, כפר סבא